החלטה בתיק בש"פ 9997/04

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אוהד) מיום 25.10.04, אשר דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד' רוזן) מיום 24.8.04 לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

           ביום 26.7.04 הוגש נגד העורר ואדם נוסף בשם שמעון להב (להלן: שמעון) כתב אישום בו יוחסו לשניים קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, וכן יבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.

           על פי הנטען בכתב האישום, קשר העורר קשר עם שמעון ליבוא סם מסוכן מסוג MDMA. במסגרת הקשר, כך נטען, פנה העורר לנטליה קונדולסקי (להלן: נטליה) וביקש ממנה כי תסע לחו"ל יחד עם שמעון לצורך הבאת שתי מזוודות סמים. על פי הנטען, הבטיח העורר לנטליה, בתמורה, 6,000 דולרים וכן מימון של הוצאות הטיסה והשהות בחו"ל. עוד נטען בכתב האישום כי שמעון ונטליה נסעו יחד לשווייץ ומשם לבלגיה והביאו עמם בחזרה שתי מזוודות סמים. כן נטען כי באחת מהמזוודות - אותה נשאה נטליה, שנעצרה בשדה התעופה - היו כ- 50,404 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA במשקל 10020.38 גרם. את המזוודה השנייה - אותה נשא שמעון - לא עלה בידי המשטרה לאתר, אך נטען כי גם בה היו סמים, שכמותם וסוגם אינם ידועים.

           ביום 25.7.04 הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר ואת שמעון עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של השניים וכן כי נשקפת מהם מסוכנות רבה. באשר לעורר, טענה המדינה כי קיים חשש ממשי להמלטות מן הדין נוכח עברו הפלילי. ביום 24.8.04 החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד' רוזן) לעצור את העורר ואת שמעון עד לתום ההליכים במשפטם. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של השניים וכי ראיות אלו מבוססות ובעלות עוצמה ניכרת. בית המשפט עמד על כך שעדותה של נטליה, המפלילה את העורר ואת שמעון, מחייבת בדיקה זהירה, אך קבע כי עדות זו אוששה על ידי הודעותיהם של העורר ושל שמעון, ובהן, בין היתר, הודעות העורר בדבר פגישתו עם נטליה בשדה התעופה, בדבר שיחות טלפון לחו"ל שביצע עם שמעון ונטליה וכן בדבר ניסיונותיו לסייע לנטליה משזו נעצרה על ידי המשטרה. בנוסף, ציין בית המשפט כי עילת המעצר בעבירות שיוחסו לעורר ולשמעון הינה עילת מעצר סטטוטורית. כן ציין בית המשפט את כמות הסמים הנכבדה שייבאו השניים לכאורה. נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט כי אין בחלופת מעצר בכדי להפיג את מסוכנותם.

           ביום 22.8.04 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט לעצרו עד תום ההליכים. בבקשת העורר נטען כי התשתית הראייתית המוכיחה לכאורה את אשמתו של העורר מתבססת רק על עדותה של נטליה. עוד נטען כי חל כרסום בתשתית ראייתית זו נוכח כתב אישום שהוגש נגד נטליה ביום 7.9.04, בגין מעורבותה בפרשה אחרת, המייחס לה, בין היתר, עבירות של עדות שקר בנסיבות מחמירות, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט ובידוי ראיות. כן נטען בבקשה כי נחתם עם נטליה הסכם עד מדינה ולפיכך טעונה עדותה תוספת ראייתית. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם נכונה העובדה שנטליה משקרת בתיק אחר, אין זאת אומרת כי היא משקרת במקרה דנן. כן ציין בית המשפט כי ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים אינה נשענת כולה על עדותה של נטליה, אלא נתמכת בהודעותיהם של העורר ושל שמעון. עוד ציין בית המשפט קמא כי נטליה העידה כנגד העורר ושמעון כחודש בטרם נחתם עמה הסכם עד מדינה ולפיכך לא קיים חשש כי עדותה "נגועה" בטובת ההנאה העולה מהסכם האמור. מעבר לדרוש צוין כי לעדותה של נטליה נמצא סיוע בשקרי העורר.

           על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. לטענת בא-כוח העורר, שקריה של נטליה בפרשה שבגינה הוגש נגדה כתב אישום מעוררים ספקות כבדי משקל כי בדתה ראיות גם בעדותה במקרה דנן. עוד טוען בא-כוח העורר כי גם אם נטליה העידה קודם לחתימת הסכם עד המדינה, עדיין טעונה עדותה תוספת ראייתית. מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי בית המשפט המחוזי היה ער לזהירות הנדרשת בבחינת עדותה של נטליה וכן כי שקריו של העורר מהווים תוספת ראייתית משמעותית. באשר להסכם עד המדינה, טענה באת-כוח המדינה כי ההסכם אינו קשור לעדותה של נטליה בפרשה שלפנינו, שכן טובת ההנאה שניתנה לנטליה - התחייבות התביעה לעתור לעונש מאסר של ארבע שנים בלבד - הותנתה במפורש בעדותה של נטליה בתיק אחר.

           לאחר שעיינתי בערר ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. אכן, כתב האישום החמור שהוגש נגד נטליה יש בו כדי להשליך על מהימנות עדותה. אולם, בית המשפט קמא מלכתחילה עמד על הזהירות הנדרשת בהערכת עדותה של נטליה וקבע כי הודעותיו של העורר מאששות עדות זו בנקודות מהותיות. מקובלת עלי מסקנת בית המשפט כי לעת הזאת עדותה של נטליה, הנתמכת בהודעותיו של העורר, עולה כדי אותו פוטנציאל ראייתי הנדרש בשלב המעצר. ההכרעה באשר למידת האמון שיש ליתן בעדותה של נטליה נוכח כתב האישום שהוגש נגדה, הינה הכרעה שיבחן בית המשפט קמא, בסיומם של ההליכים. כך גם בכל הנוגע להסכם עד המדינה, אשר על פניו עולה ממנו כי אין בו התחייבות של נטליה להעיד נגד שמעון והעורר בפרשה זו, אך יכריע בכך בית המשפט שידון בתיק.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ח' בכסלו התשס"ה (21.11.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: